1. |
לוויתני האפר
04:30
|
|||
א
בְּכל הָעִיר מְשַיְטִים לִוְיָתָנֵי האֵפֶר בְּסַנְדָּלִים רֵיקים מִבּוּשָה
מִתְבַּהֶרֶת עֵרְגָתָם לְהִתְפּוֹרְרוּת
הֵם קוֹטְפִים בְּקִיאוּת אֶרוֹטִית מֵרֹב סַכָּנַת מָוֶת
מִתְקַמֵּט נְיַר הַכֶּסֶף מִקֻּפְסַת הַסִּיגַרְיוֹת וְנִתְחַב לְהֵדֵי כּוֹסוֹת הַקָּפֶה הֶעָשָן
בְּשִכְבַת הַבָּשָר הַבָּרִיא מְטַפֵּס מֵעַל לַפֶּצַע
אֵין קֵץ לַאָרִיסְטוֹקְרָטִיוּת וּלְהלקאת הָאָרִיס הַמְּפֻצָּל -
מְעַבֵּד רֵיקָנוּת הַסְּחוֹרָה.
שְנֵיהֶם אֵינָם קַיָּמִים וְכל שֶיְבַקְּשוּ זֶה לִהְיוֹת יָפִים
כְּמוֹ זִיקִית בֵּין עֲצֵי עִיר רְדוּפַת זֹהַר
אַךְ זֶה מֵצִיק לְכִעוּרָם לְהִתְקַיֵם
וְהֵם מְנַסִּים לְיַפּוֹת עַצְמָם לְמַעַן אָנֹכִיוּתָם הַמְּצֻמֶּקֶת
לְמַרְגְּלוֹת יָפְיָהּ שֶל תֵּבֵל
ב
קְלַלָת הָאָרִיתְמֶטִיקָה מִתְרַחֶשֶת בְּחִסּוּר יְמֵי הַנְעוּרִים
בְּבֵית הַקָּפֶה הַטֶּלֶוִיזְיָה מְנַגֶּנֶת לַחַן גְּסִיסַת הַגּוּפוֹת
כְּשֶאַרְכִיּוֹן הָאָבִיב מִתְפַּזֵּר בְּכָל אֶרֶץ הקֹּדֶש
כְּחֶדֶר מְשֻתָּף אֵלָיו נִכְנָסִים לְהִזָכֵר בְּכָל הַצּוּרוֹת הַמְּשֻתָּפוֹת.
אַחַר יִסְגְּרוּ אֶת הַטֶּלֶוִיזְיָה וְיַחְסְמוּ אֶת הַקַּרְיָנִית מִלְדַּבֵּר עַל הַמַּחְסוֹם
יַחְלִיפוּ אוֹתָהּ בְּמוֹצַרְט. וְהָאֲדָמָה נִשְאֶרֶת רֵיקָה כְּמוֹ הַזִכָּרוֹן וְהֶעָבָר
מֵהֶם בּוֹקַעַת תְּשוּקָתֵנוּ
וְהֶעָבָר אֵינוֹ פְּרָטִי לְעוֹלָם כְּרֹאש צָבָא רַק מִתְחַפֵּש לְבַּר - דַּעַת
כִּי שִנְאָה אֵינָּה יְכוֹלָה לְהִמָּצֵא בַּמִשְתַּמֵּש בְּשִכְלוֹ כָּרָאוּי
מוֹצַרְט סוֹתֵם אָזְנֵינוּ מִן הָאֱנוֹשִיוּת שֶבְּעֵינֵי הָאוֹיֵב שֶיָּכוֹל לִהְיוֹת אָהוּב
שָנִים שֶאָנוּ גוֹסְסִים וְהָאֲדָמָה שוֹתָה דָּמֵנוּ
מְקַצֶּצֶת זְרוֹעוֹת עֲנָפִים סְבוּכִים בְּמִסְפְּרֵי יְלָדִים.
לִפְנֵי וּמֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, יֵש יְלָדִים שֶאֵינָם מוֹצְאִים דֶּרֶךְ,
הָרְחוֹבוֹת מְסַפְּרִים שֶכְּבָר הָיוּ כָּאן וְקָרְאוּ לָהֶם בְּשֵם אַחֵר
וְעוֹד בְּשֵמוֹת רַבִּים אֲחֵרִים יִקְרְאוּ לָהֶם.
ג
הַעוֹרְבִים סָבִיב לַעֵץ הוֹלְכִים עַל שְתַּיִם. זְקוּפִים
אֵיךְ הֵם מַצְלִיחִים לָלֶכֶת כָּכָה קִילוֹמֶטְרִים
בְּלִי לִפּוֹל בִּכְלָל. לֹא נוֹפְלִים.
גַּם אֲנִי בַּעַל חַיִּים שֶמְּהַלֵּךְ עַל שְתַּיִם
וְיָדַי שִפְחוֹתָיו הַנֶּאֱמָנוֹת שֶל הַשֵּכֶל
בִּשְתַּיִם בַּצָּהֲרַיִם, בִּתְחִלַּת הָאָבִיב הָעוֹלָם כְּהֶרְגֵּלוֹ מִתְעַרְבֵּב וְנִטְרָף
בְּפִנַּת רְחוֹב "שוֹדְדֵי הָאֲוִיר" מֵי גֻּלְגָּלְתִּי פּוֹגְעִים בְּעַצְמָם
מִפְּנֵי שֶכְּבָר רְגִילִים בַּסֵּבֶל
מֵעַל חָצֵר בְּלִי יָרָק אִשָּה יוֹצֵאת מֵחָלּוֹנָהּ
לְהִסְתַּכֵּל בִּי לְרֶגַע בְּמַבָּט אֶחָד מְנֹעַר מֵחָכְמָה
וּלְאוֹרֶךְ זְמַן מוּעָט שוֹלַחַת אֵלַי מַיִם צוֹנְנִים
מִדְּלִי הַסְפּוֹנְגָ'ה
חָתוּל מְרַטֵּש אֶת מֵעַי
|
||||
2. |
נחלת בנימין 107
03:07
|
|||
3. |
הגיטריסט
02:27
|
|||
4. |
מבעד למסך
05:00
|
|||
5. |
שיר לנרקומנית
01:30
|
|||
6. |
סטלה
04:40
|
|||
1
רַק בַּלַּיְלָה שָׁבָה סְטֶלָה לִמְנוּחַיְכָה
בְּסוֹנֶט לְאוֹר יָרֶחַ הִיא שׂוחָה לָהּ
וּמְשוֹחַחַת עִם מֵתֶיהַ שָׁם לְמַעְלָה.
לִמְנוּחַיְכָה שָׁבָה סְטֶלָה רַק בָּלַּיְלָה
פּוֹשֶׁטֶת שִׁמְלָתָהּ בָּאֲפֵלָה
מְשָׁזֶּפֶת חֲלִיפַת עוֹרָהּ
מָעְפִּילִים גָּלִּים בְּבִטְנַת מְעִילָהּ
מְצִיפִים חָלָל נוֹקֵב שֶׁלִּיבָּהּ
גְּבוּלוֹתָיו הַמַּקִּיפִים,
בֵּין קִירוֹת גַּב וּבֶטֶן
נִלְגָּם שִׁקוּי מֻנְהַר בְּאוֹר הַנֶּפֶשׁ,
לְגוֹלֵל אֶת הַאֶבֶן מְעַל שֶׁלֹּא יָשׁוּב.
2
וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי לִסְטֶלָה: לְכִי לָךְ בָּדָד בֵּין יַלְדֵי הָעֲנִיִים
לְכִי סְטֶלָה, בִּבְרָק הַצָּהֲרַיִם.
לְכִי אֶל הָעֲיֵפִים מֵהֶם לֹא תָּשׁוּבִי עוֹד
לְכִי אֶל עוֹבְדֵי הַתַּחְזוּקָה, אֶל שְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת בִּיְמָמָה.
לְכִי לָךְ סְטֶלָה, מִן הָאָקָדֶמְיָה, לְכִי
מִן הפְּסִיכוֹאָנָלִיזָה, קִבְרִי אוֹתָהּ
תַּחַת שִׂינְאָתֵךְ,
לְכִי אֶל תָּחֲנַת הָרַכֶּבֶת שָׁם כִּסְאוֹת עֲלֵיהֶם לֹא יָשַׁבְתְּ
מַמְתִינִים בְּסַבְלָנוּת שֶׁיֵשׁ רַק לְכִסְאוֹת
עִיתוֹנִים שֶׁעוֹד לֹא נִכְתְּבוּ מְרַשְׁרְשִׁים אֵלַיִיךְ
בְּכָל הַשָּׂפוֹת אוֹתָן אֵינֵךְ דּוֹבֶרֶת
לְכִי סְטֶלָה אֶל הזָּר המְצַחְצֵח שִׁינָּיו
לִקְרַאת נְשִׁיקָתוֹ עַל שְׂפָתַיִךְ הַרְחוֹקוֹת
וּלְשוֹנֵךְ הַזָּרָה. הִימָּלְטִי מִשְּׁנוֹת הֲלִיכָה
עַל אוֹתָן מִדְרָכוֹת שְׁבוּרוֹת בִּרְחוֹב קִינְג ג'ורְג'.
3
אֵיךְ הָלַכְתְּ סְטֶלָה לִבְכּוֹת מוּל אֲרוֹן הַקֹדֶש
כַּמָה שְׁתִיקָה הַיְתָה בּוֹ
עֵת שָׁלַחְתְּ יָדַיךְ אֶל הַפָּרֹכֶת
אַף אֶחָד לֹא הָיָה שָׁם
לא רוּחַ, לא הַבְטָחָה
רַק כָּמָּה סְפָרִים מֻטָלִים בַּעֲרֵמָה.
אֵיךְ עַלִיתְּ סְטֶלָה אֶל מַדְרֵגוֹת עֶזְרַת נָשִׁים
וּכְשֶׁיָרַדְתְּ לְבַקֵּשׁ אֶת אֱלוֹהִים
שָׁאַלְתְּ אֶת הַשְׁנַיִם הַרְכוּנִים עַל הַסְּפָרִים,
בָּעֲלֵי הַזָּקָן, תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים,
הַאִם יֵשׁ גַּן עֵדֶן? הֵיכָן אָבִי כָּעֵת?
הַאִם הוּא שָׁם?
מֵאֵיפֹה אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים, הֵם צוֹחֲקִים
וְאַתְּ הוֹלֶכֶת מִשָּׁם מְדָבֶּרֶת אֶל עַצְמֵךְ
מִטַּלְטֶלֶת עָל מְטֻטֶלֶת
המְשֻׁגָעִים
אֵיךְ הָלַכְתְּ סְטֶלָה אֶל הָאֱלוֹהִים
בִּקַשְׁתְּ אַחֲרָיו בָּשֶׁלֶג
בְּבָתֵי כְּנֶסֶת נְעוּלִים
בְּנַרְקוֹמָנִים שֶּׁבַּרְחוּ מִבָּתֵּיהֶם
בְּנַגָּנֵי רְחוֹב מְגֻלְּחֵי תּוֹדָעָה
בִּרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם הַקָּרָה
חָלַפְתְּ עָל גֶּשֶׁר גֵּיא הִינּוֹם
בְּמוֹרַד סִמְטָאוֹת לְלא מוֹצָא
חָשֶׁכָה חָשֶׁכָה חָשֶׁכָה.
אַכֵן, עַכְשַׁיו הִנָךְ.
4
רק הוא מלוֶה אותי ביציאתי מן המדבּר
אנִי מנשׁימתוֹ מִשְׁתכּרת
עֵיניו מבּיטוֹת בִּי דרךְ כּל אדם שׁעל פּנַי חוֹלף
וְלבשׁ מעט מגוּפו.ֹ
מה אעשה בְּלִי עיניו? הפִכּחוֹן כּה חזק בּלבּוֹ
וְידוֹ בּידִי אֵיתנָה.
לאן אתה לוקח אותי? שאלתי
לרכּבת, הוא ענה.
אךְ בּהגיענו שׁמט ידי,
כמעט נפלתי, עברתי מנהרה.
כּל צִרְצריו המֻפְלָאִים לִיווּ שִׁירתוֹ בְּעשׁן
אל תוךְ מִי שהייתי בּטרם נגסתי בּפְרִי
והרכּבת נכנסה לתחנה.
|
If you like HAGIT GROSSMAN, you may also like:
Bandcamp Daily your guide to the world of Bandcamp